אהרן דוד גורדון (בכתיב יידי: גאָרדאָן; בכתב רוסי: Аарон Давид Гордон; ו' בסיוון ה'תרט"ז, 9 ביוני 1856 – כ"ד בשבט ה'תרפ"ב, 22 בפברואר 1922), הידוע בכינויו א"ד גורדון (מבוטא לעיתים על דרך הרוסית: אָה⁻דֶה גורדון), כונה "הצדיק החילוני". גורדון היה פעיל בתנועה הציונית ואף השתתף בקונגרס הציוני; חלוץ ופועל חקלאי, הוגה ומורה⁻דרך לחלוצים ולחלוצות בתקופת העלייה השנייה והעלייה השלישית, מנהיג לא מוכתר של מפלגת "הפועל הצעיר" בארץ ישראל, מייסד תורת⁻מוסר שבחייו ולאחר מותו כונתה על ידי בני דורו "דת העבודה". מתוך ויקיפדיה

א"ב יהושע, א"ב יווני, א"ב יפה, א"ב עברי, א"ג וייל, א"ד מרקסון, א"ד שפיר, א"ד שפירא, א"ז אשכולי, א"ז רבינוביץ